פסק-דין בתיק ת"א 10008-05

הנתבעת ביטחה את מכוניתה של התובעת בביטוח מקיף המתנה את הכיסוי הביטוחי בכך שגילו של הנוהג הוא מעל עשרים וארבע וכי הוא בעל רישיון נהיגה מעל שנה. מכוניתה של התובעת הייתה מעורבת בתאונה וניזוקה באופן משמעותי, בדרגה של "אובדן גמור", אך דרישתה לקבלת תגמולי הביטוח סורבה מהנימוק שהנהג בעת התאונה היה בנה, שהוא צעיר מהגיל שנקבע כאמור והיה בעל רישיון נהיגה פחות משנה.

המחלוקת בין הצדדים היא אפוא בשאלת זהותו של הנהג; האם הייתה זו התובעת או שמה היה זה בנה.

א.         הערה על שמיעת התיק ומתן פסק הדין

2.         תובענה זו לרבות הראיות שנשמעו במסגרתה, נשמעה לפני כבוד השופט (בדימוס) יצחק מילנוב, אשר פרש לגמלאות לאחר שהצדדים הגישו את סיכומי טענותיהם וקודם למתן פסק הדין. משחלף המועד שנקבע בסעיף 15(א) בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 ובהתאם להנחיית נשיאת בית משפט זה, הועבר התיק אליי למתן פסק-דין.

תקנה 177 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שעניינה "רציפות הדיון", קובעת כי אם נמנע משופט לסיים את הדיון, רשאי שופט אחר לנהוג בעדויות כאילו הוא עצמו שמע אותן, ורשאי הוא להמשיך מן השלב שבו הפסיק קודמו. לפיכך, פסק הדין יינתן מבלי שהעדויות שנשמעו בפני כבוד השופט מילנוב תשמענה פעם נוספת (ראו: ע"א 2449/08 טואשי נ' בנק מרכנתיל דיסקונט (2010), פסק-דינו של כבוד השופט ס' גובראן בפסקאות 12-11. כן ראו גם: ע"א 534/69 אהרן שושני נ' יפה אלזם, פ"ד כד(1) 145, 147 (1970); ע"א 79/72 האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ' פולק, פ"ד כז(1) 768, 773 (1973); ע"א 387/74 יוסף אברהם נ' בתי מרגוע ומלונות "היוזם" בע"מ, פ"ד כט(1) 353, 356 (1974); ע"א 577/94 אורות ייצוג אמנים והפקות ואח' נ' גלי עטרי, פ"ד נא(5) 241, 249 (1997)).

ב.         עיקרי העובדות ועיקרי ההליכים

3.         הנתבעת, חברת ביטוח, ביטחה בביטוח מקיף את מכוניתה של התובעת מתוצרת מזדה, שנת ייצור 2002 (להלן - המכונית). הכיסוי הביטוחי מכוח הפוליסה הוגבל כאמור, לכך שגילו של הנהג יהיה מעל עשרים וארבע, וכי יהיה בעל רישיון נהיגה מעל שנה.

ביום 12.2.2005 סמוך לשעה 20:30 הייתה מכוניתה של התובעת מעורבת בתאונת דרכים עצמית, שאירעה בכביש הראשי מירושלים לרמאללה, סמוך לכפר עקב מצפון לירושלים. במהלך נסיעתה,

סטתה המכונית מנתיב נסיעתה אל עבר השוליים הימניים והידרדרה בתלולית שבצד הדרך, עד אשר חזית הרכב פגעה בסלע וכך נעצרה המכונית.

4.         הצדדים חלוקים בשאלת זהותו של נהג המכונית בעת קרות התאונה. התובעת טענה, כי היא זו שנהגה את המכונית וכי היו עימה שני בניה, מוחמד ואיהאב, אשר אין מחלוקת כי היו אז בני פחות מעשרים וארבע. הנתבעת טענה, כי מוחמד, בנה של התובעת היה מי שנהג, בעוד שלימינו ישב אחיו, איהאב ואילו התובעת כלל לא הייתה עימם בעת התאונה.

5.         על-פי טענתה של התובעת, התאונה אירעה בשל כך שבעת נסיעתה, סונוורה מאורות מכונית שנסעה בכיוון הנגדי. היא ניסתה להאט את המכונית, אך בשל הגשמים העזים שירדו באותה עת, החליקה המכונית אל עבר שוליי הדרך הימניים והידרדרה אל תעלת העפר שבצד הכביש (פסקה 7ד-ה בתצהירה). עוד טענה התובעת, כי מיד לאחר התאונה, הזעיקה את בני משפחתה, הגרים בכפר עקב הסמוך למקום, והם תיעדו בתמונות את הנזקים שנגרמו למכונית (שם, פסקה 8ב; התמונות - נספח י"ב של תצהירה).

זמן קצר לאחר הגעת בני משפחתה של התובעת אל מקום התאונה, הגיע אמבולנס של "הסהר האדום" הפלסטיני, שפינה את התובעת ואת בנה מוחמד אל מחסום אלדאחייה. הצדדים חלוקים בשאלה, אם גם איהאב פונה באמבולנס זה, הגם שאין מחלוקת על כך שבמחסום אלדאחיה הועברו התובעת ושני בניה אל אמבולנס ישראלי של "מגן דוד אדום", שפינה את השלושה אל בית החולים הדסה בהר הצופים. שם טופלו שלושתם בחדר המיון, ושוחררו לביתם עוד באותו ערב.

6.         התובעת דיווחה על התאונה לחברת הביטוח שביטחה את המכונית בביטוח חובה, הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן - הראל), ובעניין נזקי הגוף שעל-פי הנטען נגרמו לתובעת ולבניה, הגישו הם תביעה נגד הראל לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. תביעה זו הסתיימה בהסדר מחוץ לכותלי בית המשפט, שעל-פיו התובעת ובניה קיבלו פיצוי בסך של 3,300 ש"ח לכל אחד (שלושת כתבי הסילוק - נספחים ח1, ח2 וח3 של תצהיר התובעת).

באשר לנזקי המכונית טענה התובעת, כי נקבע שניזוקה בדרגת "אובדן גמור" והשימוש בה נאסר. על-פי חוות-דעת השמאי מטעמה, מר עאווני זועבי, עלות תיקון הנזקים הייתה בסך של  102,258 ש"ח, המהווה למעלה מ-90% משווייה של המכונית בעת התאונה (נספח יג' שלתצהיר התובעת). התובעת פנתה אל הנתבעת, שכאמור ביטחה את המכונית, בדרישה לקבלת תגמולי הביטוח, אך דרישתה סורבה.

משסורבה כאמור, הגישה התובעת את התביעה הנדונה ביום 9.10.2005, שבה תבעה פיצוי בסך של 126,555 ש"ח בגין נזקיה לפי הפירוט הבא: סך של 115,417 ש"ח - ערך המכונית ביום התאונה; 6,138 ש"ח - שכר-טרחת השמאי; 5,000 ש"ח - עוגמת נפש ודמי בטלה.

7.         כתב ההגנה הוגש ככל הנראה, ביום 6.3.2008, שכן כתב ההגנה אינו מצוי בתיק בית המשפט (בתיק תויק בטעות כתב הגנה המתייחס לתביעה אחרת, אף היא משנת 2005, שבה נתבעה הנתבעת הנדונה, אך התובע אחר, התאונה אחרת ואירעה במועד אחר. בשל חלוף הזמן והעובדה שמדובר בתיקים משנת 2005, לא ניתן היה לבדוק שמא נפלה תקלה בתיוק כתבי ההגנה, כך שהוחלפו בין התיקים).

מכל מקום, הגשת כתב ההגנה באיחור נבעה מהליכי ביניים שהתנהלו במסגרת התובענה הנדונה. ביום 13.11.2005 הגישה הנתבעת בקשה להצהיר על כך שכתב התביעה לא הומצא לידיה כדין (בש"א 8354/05), ובמסגרתה ניתנה ארכה להגשת כתב ההגנה עד הכרעה בבקשה. בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 9.10.2007 ועל כך הוגשה בקשת רשות ערעור אל בית המשפט המחוזי בירושלים (בר"ע 3383/07), אשר נמחקה בהסכמת הצדדים ביום 13.2.2008).

במקביל להגשת כתב ההגנה, הגישה הנתבעת בקשה לסילוק התביעה על הסף מהנימוק שבית-משפט זה נעדר סמכות מקומית לדון בתביעה (בש"א 6602/08), אך ביום 15.9.2008 הודיעה הנתבעת על חזרתה מהבקשה והיא נמחקה בהחלטה מיום 16.9.2008.

8.         בהתאם להחלטה מיום 27.10.2008 הגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית בצירוף ראיותיהם. מטעם התובעת הוגש תצהיר של התובעת ושל שני בניה, מוחמד ואיהאב, שתיארו באופן דומה את נסיבות קרות התאונה. כן הוגש מטעמה תצהיר של הגיס שלה, מר ואיל עווידה, שלפי עדותו הגיע עם בני משפחה אחרים אל מקום התאונה סמוך לאחר שאירעה (להלן - ואיל).